הליכים לשיתוף הציבור בקבלת החלטות שלטוניות מתקיימים בישראל, בעיקר ברמת השלטון המקומי, במידה זו או אחרת. אולם, הליכים אלה אינם נעשים באופן מערכתי מחייב – עצם קיומם ופעולתם תלויים ברצונם הטוב של ראשי הרשויות המקומיות ויש מקום לתהייה באיזו מידה הם אכן מכוונים לשיתוף אמיתי של הציבור לעומת מראה עיניים של שיתוף כזה בלבד.

עבודתי בחנה את היקפם ואופיים של הליכים לשיתוף הציבור המתקיימים בישראל בתחום התכנון העירוני ואת עמדותיהם של שחקני מפתח בשלטון המקומי ביחס לאותם ההליכים.

​

התשתית האמפירית של העבודה היא מחקר חלוצי מקיף שכלל סקר בקרב ראשי ועדות תכנון ובנייה מקומיות ומהנדסי אותן הוועדות ב-146 רשויות מקומיות בנות 10,000 תושבים ומעלה. וגם, ראיונות אישיים עם עשרה מהם וסקר נוסף בקרב חברי מועצות העיר בכל הערים המשתייכות לפורום ה-15, חמש עשרה הרשויות המקומיות החזקות והעצמאיות ביותר מבחינה כלכלית בישראל. בנוסף, כלל המחקר ראיונות עומק אישיים עם כל ראשי הערים הללו.

בסקרים ובראיונות התבקשו הנשאלים הן לתאר את המתרחש ברשויותיהם מבחינת הליכים לשיתוף הציבור והן להביע את דעתם על רציות ההליכים הללו, יתרונותיהם וחסרונותיהם והשינויים שיש להכניס בהם, אם בכלל, על מנת לשפר את תפקודם ולהביא לשיתוף אמיתי יותר של הציבור או, לחילופין, להימנע משיתוף כזה.

​

התובנות המרכזיות שעלו מן המחקר:

1. הליכים לשיתוף הציבור מתקיימים במרבית הרשויות המקומיות בישראל, אם כי ללא אחידות באופיים וברמתם של הליכים אלה בין הרשויות השונות.

2. מרבית נבחרי הציבור ברשויות המקומיות תומכים, באופן עקרוני, בשיתוף הציבור בקבלת החלטות של הרשות ואף בהרחבתו והעמקתו.

3. חלק ניכר מנבחרי הציבור מאמינים כי יש לשיתוף הציבור ערך מעשי, הן מבחינת איכות ההחלטות המתקבלות והן מבחינת הגברת הלגיטימיות של מדיניות הרשות.

4. לדעת נבחרי הציבור יש לשיתוף הציבור גם חסרונות – בעיקר השתלטות אפשרית של בעלי עניין על ההליך והארכת משך הזמן הנדרש לקבלת ההחלטות. יחד עם זאת, מרביתם סבורים כי יתרונותיו של שיתוף הציבור עולים על חסרונותיו.

5. נבחרי הציבור תומכים במיסוד הליכי שיתוף הציבור באופן מערכתי מחייב, אם כי רובם מעדיפים שהדבר ייעשה על ידי הרשות המקומית עצמה ולא על ידי השלטון המרכזי.

6. קיים מתאם בין מידת התמיכה בשיתוף הציבור לבין מאפיינים דמוגרפיים של נבחרי הציבור עצמם: רמת השכלה, ותק בתפקיד, גיל ומגדר.

7. בישובים בהם רמת ההשכלה של התושבים גבוהה יותר, יש סיכוי רב יותר לשיתוף הציבור. באורח דומה, ככל שרמת ההשכלה של נבחרי הציבור גבוהה יותר, כך תמיכתם בשיתוף הציבור חזקה יותר.

 

מטרת העבודה הייתה לא רק להבהיר את המצב הקיים מבחינת שיתוף הציבור בקבלת החלטות בשלטון המקומי, אלא גם לבחון את האפשרות של מיסוד השיתוף הזה באמצעות הליכים מערכתיים מחייבים, על מנת לשפר את הדמוקרטיה הייצוגית בישראל ולחזק את הלגיטימיות של השלטון המקומי (ובהשלכה – במבט לעתיד – גם את זו של השלטון המרכזי). לצורך כך בדק המחקר את עמדותיהם של ראשי השלטון המקומי בסוגיה זו ואף הציג ניתוח מעמיק ומשכנע של יתרונותיו הדמוקרטיים והניהוליים של שיתוף הציבור בקבלת החלטות שלטוניות ושל אופן הביצוע האופטימלי שלו, במסגרת התיאוריה של דמוקרטיה דליברטיבית ותוך התייחסות לניסיונן של מדינות שונות בעולם.

​

מטרת העבודה הושגה במלואה. במהלכה, נותחו הגורמים העשויים לקדם את מיסוד השיתוף בישראל ואת אלה העלולים לעכב אותו. העבודה על כן, הינה פורצת דרך מבחינה מחקרית ובעלת ערך יישומי גבוה מבחינת תרומתה האפשרית לשיפור תפקודו של השלטון המקומי בישראל בפרט ושל הדמוקרטיה הישראלית בכלל.